לינדנר נ' הדס ארזים קופות גמל בע"מ

החלטה

בקשה זו לתיקון הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת התיקון"), הוגשה לאחר שהוגשו כלל כתבי הטענות בבקשת האישור, התגובה לבקשה והתשובה לתגובה וכן לאחר קיום שני דיונים, ביניהם הדיון מיום 10/9/13 במהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.

עניינה של בקשת לאישור התובענה כייצוגית, בטענה לפיה המשיבה, המנהלת קופות גמל מסוגים שונים, גבתה ביתר דמי ניהול מכספיי העמיתים, בשיעור גבוה יותר מזה הקבוע במסמכי ההתקשרות שבין המשיבה לעמיתיה. התנהלות זו עולה, לדידי המבקש, כדי הפרת הסכם; הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; וכן, הפרת חובת הנאמנות כלפי המבקש וחברי הקבוצה.

הבקשת האישור, מגדירה את הקבוצה המיוצגת באופן הבא:

"כל עמיתי ו/או לקוחות המשיבה, אשר במהלך התקופה שמיום 12.8.2007 ועד למועד בו תתקן המשיבה את התנהלותה חויבו ו/או יחויבו בשלב כלשהו בתשלום יתר בגין דמי ניהול בשיעור גבוה מזה הקבוע במסמכי ההתקשרות ו/או גבוה מזה שהובטח להם במסגרת המצגים שהוצגו בפניהם על ידי המשיבה קודם להתקשרות". (סעיף ב לבקשת האישור, הדגשות שלי- צ.צ).

במסגרת בקשת התיקון מבוקש כדלקמן:

להוסיף כראיה כתבה של עיתון גלובס מיום 10/11/09, ממנה עולה כי מנכ"ל המשיבה באותה עת הודה בהעלאת דמי ניהול של העמיתים (נספח 15 לבקשת התיקון);

להוסיף חישוב של העלאת דמי הניהול בשנים 2010-2011, וזאת על מנת להפריך את הטענה לפיה השינוי איננו משקף העלאה, אלא נובע משינוי במספר החודשים בהם נוהלו הכספים בין 2010-2011.

להוסיף עילת תביעת לפרק הטיעון המשפטי, לפיה המשיבה העלתה את דמי הניהול ללא הסכמת העמיתים ובניגוד לתקנה 53ב לתקנות מס ההכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות מס ההכנסה"), המחייבת מתן הודעה מוקדמת. במסגרת זו, אף מבוקש, לצרף גם את ההכרעה העקרונית של המפקח על הביטוח מיום 27/8/13 בעניין העלאת דמי הניהול ללא מתן הודעה מוקדמת.

לטענת המבקש, הגדרת הקבוצה בבקשה המקורית, מכילה בתוכה, את כל מי שחויב בשלב כלשהו בדמי ניהול גבוהים יותר מכפי שסוכמו איתו, בין אם החיוב ביתר החל במועד כניסת העמית אל קופת הגמל, ובין אם החיוב ביתר החל במועד מאוחר יותר כתוצאה מהעלאת דמי הניהול במהלך תקופת החיסכון בקופת הגמל. הבהרה זו נחוצה לדידו של המבקש, לאור הערות בית משפט, לפיה עילת העלאת דמי הניהול אינה כלולה בבקשת האישור, ועל כן הוגשה בבקשת התיקון דנא.

המבקש מנמק את בקשתו בטענה, כי המשיבה ביצעה במהלך ההליך שינוי גרסאות אסור, ומשכך הצורך בתיקון נועד על מנת לפזר את הערפל סביב הפלוגתאות בתיק ולהגיע לבירור האמת.

לטענת המבקש, המשיבה שינתה גרסאות ביחס לשאלה האם נקבעו דמי ניהול מוסכמים עם המבקש באשר למסלולי ההשקעה בהם בחר ובשל כך מתחדדת הפלוגתא ביחס ל"הסכמה" החוזית על דמי הניהול, כמו גם, התחדדה פלוגתא נוספת בשאלה האם בוצעה העלאה של דמי הניהול החל משנת 2009 ואילך.

עוד טוען המבקש, כי עמד על הטענה, לפיה המשיבה הייתה צריכה לקבל את הסכמתו בעניין העלאת דמי הניהול וליתן הודעה על כך לפי סעיף 53 לתקנות מס ההכנסה במסגרת סעיף 23 לתשובתו לתגובת המשיבה לבקשת האישור.

המבקש סבור, כי התיקונים דרושים על מנת להפריך את גרסתה החדשה של המשיבה במהלך חקירת המצהיר מטעמה, לפיה לא בוצעו העלאות תעריף ולא קיימת גביית יתר כתוצאה מהעלאות אלו. גרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לראיות שמבוקש לצרף. עוד נטען, כי התיקונים המבוקשים נועדו על מנת לברר כדבעי את הפלוגתאות האמיתיות בתיק, הנוגעות לקבוצה רחבה של עמיתים, ויש עניין ציבורי וצרכני ראשון במעלה לבררן ולהביא להשבה של גביית היתר.

מנגד, בתגובת המשיבה לבקשת התיקון, נטען כי תביעתו של המבקש מראשיתה נסמכה על טענות להפרת התחייבויות ביחס לגובה דמי הניהול וטענה להפרת תנאי מבצע שכוון לעובדי רמת השרון. אלא, לכשהסתבר למבקש, כי ביחס למקרה הפרטני שלו, נעשתה טעות והושב לו הסכום שנגבה ביתר, אין בידיו שאלה משותפת לגיבוש הקבוצה, ועל כן ניסה תחילה להרחיב את גדר המחלוקת, בתשובה לתגובת המשיבה לבקשת האישור והמשיבה התנגדה להם מטעמים של הרחבת חזית, ולאחר מכן, במסגרת הבקשה דנן.

במישור העובדתי נטען, כי במקרה של המבקש, אין עסקינן כלל בהעלאת דמי הניהול, אלא בטעות פרטנית ונסיבתית והרי המבקש עצמו טען בזמן אמת, כי נגבו ממנו דמי ניהול ביתר בניגוד למוסכם. המבקש לא טען בשום שלב, כי נגבו ממנו דמי ניהול ביתר, שהם אמנם בהתאם למסמכי ההתקשרות אך הם בניגוד לדין מהטעם כי לא נמסרה לו הודעה הודעה בהתאם לתקנה 53(ב)(א) לתקנות מס ההכנסה. עוד נטען, כי המבקש מנסה ליצר עמימות גרסאות ופלוגתאות יש מאין לעניין אופן ודרך סיכום דמי הניהול, שאין לה אחיזה בקשת האישור, וזאת לנוכח ההבנה כי תביעתו המרכזית קורסת.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה, בין היתר גם משום שהבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בבר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.12) (להלן: "הלכת אינסלר");

נטען, כי על המבקש היה לטעון אודות הפרתה כביכול של תקנה 53(ב) לתקנות מס ההכנסה, במסגרת התביעה ובקשת האישור, שכן מדובר במידע עובדתי ומשפטי שהיה מצוי בידיעתו; אין די בטענה אודות גביית דמי ניהול ביתר על מנת להחיל את בקשת האישור על כל הקשת המגוונת של הקבוצות השונות שמהן נגבו אי פעם דמי ניהול ביתר - ברי כי טיעון לגבי כל אחת מהקבוצות האפשריות מחייב פרוט עובדות טענות ואסמכתאות מתאימות; בקשת התיקון לא תקדם את הדיון שכן מדובר בדיון תאורטי הואיל ובמסגרת החקירה על התצהיר נשללה הטענה בדבר העלאת דמי הניהול; גם לו ההכרעה בנושא זה הייתה רלוונטית, הרי אין צורך בתובענה ייצוגית, מקום בו הרגולטור התערב לטובת כלל העמיתים והבהיר את החובה המוטלת מכוח תקנות מס ההכנסה, על כלל החברות בהקשר זה.

בנוסף, נטען לחוסר תום ליבו של המבקש שלא פעל בשקידה הראויה ביסודיות ובכובד הראש בטרם ערך את כתב טענותיו; איחור בהעלאת הטענה, רק לאחר שעדי הצדדים נשמעו ובטרם סיכומים, ובעיקר עת "העובדות שהתגלו" היו ידועות למבקש עוד מתחילתו של ההליך; תיקון בשלב הזה יביא לסרבול ההליך המשפטי, ולפתיחתו מהשלב הראשון, לרבות הליך הוכחות נוסף, או חקירות משלימות בעקבות התיקון כפי שמבוקש בבקשת התיקון; מועד התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב שכן קבלת בקשת התיקון תגרום לשינוי הגדרת הקבוצה באופן המרחיב עד מאוד את גבולותיה.

בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, נטען כי בקשתו עומדת במבחנים שנקבעו בהלכת אינסלר, לאור האינטרס להכריע במחלוקת בין הצדדים, וכי כבר בבקשת האישור, אשר בוססה כדבעי, פורטה כל התשתית העובדתית לגבי העלאות דמי הניהול, לרבות ביחס אליו, ואולם הפלוגתא בעניין העלאת דמי הניהול התחדדה אך בשל שינוי גרסאות ע"י המשיבה. מסיבה זו לטעמו של המבקש, אין גם מקום לטעון לאיחור בהעלאת הטענה, בעיקר עת מדובר בשלב ביניים מקדמי של בקשת האישור, ורק לאחריה, ככל שתאושר התביעה כייצוגית, יחל ההליך העיקרי.